פעם הראשונה שחוויתי התקף חרדה, הייתי בטוחה שאני עומדת להתעלף, שמשהו סופני מאוד עובר על הגוף שלי! לצערי אני לא מיוחדת בזה, רוב האנשים שחווים התקף חרדה בפעמים הראשונות מגיעים לבית חולים מלווים בפחד שהם עומדים למות.
התסמינים אשר מתרחשים בגוף בזמן התקף חרדה משתנים בין איש לרעהו, אך לרוב כוללים: דפיקות לב מואצות, תחושה של עילפון, סחרחורות, קשיי נשימה, הזעה מוגברת, רעד, צמרמורות, לחץ בחזה, יובש בפה, חולשה בגוף, צורך עז ללכת לשירותים, בחילה ולעיתים גם תחושה שאתה מתבונן בעצמך מבחוץ.
למה זה קורה?
יש לזה מגוון סיבות, אך לרוב מדובר בפחדים וחרדות אשר נמשכו לאורח זמן ובחרו לצאת כשאין איום ממשי. הרבה פעמים המחשבות שלנו יכולות לגרום להתקף, המוח שלנו לא כול כך טוב בלהבדיל בין מציאות לדמיון ואם אנחנו עסוקים בפחדים שלנו מהעתיד לבוא, המוח יכול לפרש זאת כסכנה ממשית.
אז מה בעצם קורה לנו בהתקף חרדה?
יש לנו תא במוח הנקרא אמיגדלה, התא הזה אחראי על הפחדים שלנו ועל איך נגיב במצב סכנה (הילחם, ברח או קפא). אני אוהבת לדמות אותו כספרנית, אשר יושבת מול מלאי עצום של ספרים.
בספרים הללו יש את כול מה שראינו וחווינו אי פעם בחיינו.
יש ספרים שעומדים על קצה הכוננית הכי רחוקה מהספרנית (שם יש דברים שהספרנית החרוצה שלנו, יודעת שהם פחות מהווים איום על חיינו), ויש ספרים שנמצאים ממש קרוב אליה, והיא רגילה לשלוף אותם במהירות.
התוכן של הספרים משתנה בן אדם לאדם, לדוגמא: אם פעם נשך אותי כלב אז הספרנית שלי תשאיר את הספר עם התמונה של הכלב קרוב אליה ובכול פעם שתקבל את ההתראה על כלב היא תשלוף את הספר הזה ותלחץ על ה"כפתור האדום" שמציין כי סכנה נשקפת לחיינו.
וכמו שאמרנו קודם, מספיק מחשבה המלווה בפחד שתגרום לספרנית לגשת ולשלוף את הספר בו מופיע הפחד המדובר.
כשהמוח רואה את האזעקה (כי הספרנית הלחוצה הפעילה את הכפתור האדום 😉), הוא מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית. המערכת הזאת פועלות לאור האיום, היא מגיבה במהירות, זאת היא שמגבירה את קצב פעימות הלב כדי להזרים יותר דם לשרירים, היא מפסיקה את ייצור הרוק, מרחיבה את האישונים כדי לאפשר לראות יותר טוב, מבקשת להגביר את כמות האדרנלין בגוף וכד'.
במצב של סכנה ממשית, כמו למשל בעבר כשהסתובבנו בג'ונגל ונתקלנו בנמר, ההפעלה הזאת עזרה לגוף לברוח מהנמר, להילחם בו או להעמיד פני מתים.
אך כשאין איום ממשי לחיינו (כמו שמתרחש בהתקף חרדה) כול הגוף מתמלא בתסמינים ובאי שקט, ללא צורך בלהגיב.
אוקיי, אז הבנו מה קורה לנו בגוף בזמן התקף חרדה, אבל מה אפשר לעשות עם זה???
במצב כזה, כאשר אין סכנה אמתית לחיינו, אנו רוצים לעזור לגוף להפעיל את מערכת העצבים הפאראסימפתטית, אשר אחראית למצב רגיעה ועושה את הפעולות ההפוכות מהמערכת הסימפתטית (מאיטה את קצב הלב, מייצרת רוק וכד').
חשוב להבין שלמערכת הזאת לוקח יותר זמן לפעול.
אז איך מפעילם אותה?
יש מגוון של פעולות שאפשר לעשות, כמובן שכול אחד יפעל על פי מצבו ויכולתו באותו הרגע:
דרך אחת והכי מוכרת לעזור לגוף שלנו להגיע לרגיעה הוא ע"י נשימות ארוכות ואיטיות. אתם יכולים לעשות איזה תרגיל נשימות שמתאים לכם, אבל חשוב שתתמקדו בנשיפה ארוכה ואיטית (את השאיפה הגוף כבר יעשה לבד).
אכילה- נשמע מוזר לאכול דווקא כשאתה מרגיש בשיא הסטרס, אבל ברגע שאנו אוכלים במוח מתחיל להבין שאנחנו לא נמצאים בסכנה, הגוף צריך לייצר רוק כדי לעכל את האוכל וזאת בדיוק תפקידה של המערכת הפאראסימפתטית! חשוב ללעוס לאט!
צאו להליכה! או כול ספורט אחר! במידה ויש אי שקט בגוף והאדרנלין כבר מופרש, זה יפיג אותו בדרך יעילה! יש האומרים שמומלץ להסתכל על הרגליים בזמן שאתם הולכים...
מודעות- נסו להסביר לעצמכם שמדובר בהתקף חרדה והוא יעבור! אתם מוזמנים לספר לעצמכם את סיפור הספרנית, להגיד לעצמכם שאתם לא הולכים למות או להשתגע, שזה זמני וזה יעבור, (נשמע מצחיק אולי, אבל פעולה זאת עוזרת להפסיק את גל המחשבות שיכול להגיע, שרק מעצים את החרדה).
נסו לשטוף פנים במים קרים, או אם אתם מרגישים יציבים מספיק אפילו להיכנס למקלחת.
לשמוע מוסיקה נעימה, או אפילו לרקוד קצת.
במידה ויש סחרחורות השתדלו לא לשכב בצורה מלאה או רק להישען בחצי גוף.
לדבר עם חבר/ה או אפילו לקבל חיבוק במצב הזה יכול להיות נפלא! מגע תורם לרגיעה אז עיסוי עצמי או מאדם קרוב יתקבל בברכה.
ללטף חיית מחמד, אם יש לכם חתול ממש תנו לו לשכב עליכם! הגרגור שלו תורם לרגיעה ואתם יכולים לנסות לנשום בקצב שלו וכך גם להאט את הנשימה שלכם.
פתחו חלון, או הפעילו מאוורר, תרגישו את האוויר על גופכם.
כמובן שאתם יכולים לשלב כמה פעולות בו זמנית ולא לשכוח לדבר עם עצמכם בזמן הזה ולהזכיר לעצמכם שזה רגעי!!! שזה רק התקף חרדה!
ההתקף יכול להיות אירוע חד פעמי או אירוע שיחזור על עצמו, אפילו הפחד מלחטוף התקף חרדה יכול להיות טריגר להתקף הבא...
אין צורך להילחץ! זה בדיוק ההפך ממה שאנו רוצים ליצור!
זכרו שהתקף החרדה הוא לא הבעיה עצמה אלא רק דרך של הגוף שלכם לאותת לכם שאתם חווים פחד וחרדה (לא תמיד אנו מודעים לכך).
מומלץ לשתף אנשים בפחדים שלכם, בלחץ שאתם חווים ולא לשמור את זה בפנים!
אם זה קשה לכם מדי, לפחות תכתבו את כול מה שאתם מרגישים במחברת כדי להוציא החוצה ולעלות למודע!
אפשר ואף רצוי לתרגל נשימות על ייבש (לא בזמן התקף) בעיקר אם מדובר בנשימה לבטן, שקשה לנו יותר. כך יהיה קל יותר לבצע אותם במידה ויהיה התקף נוסף.
וכמובן שאתם לא צריכים להתמודד עם זה לבד ויותר ממוזמנים לפנות לקבל עזרה ❤
Comentarios