אני מאמינה שלכולנו עוברת המחשבה הזאת מדי פעם" "מה הטעם?", "בשביל מה כול זה טוב?"
האדם מחפש משמעות/הסבר/סיבה לקיום שלו עוד משחר הימים.
עד לפני כמה שנים לא רבות, אני הייתי בטוחה שהעולם הזה הוא רע מהיסוד, שאין משמעות, שאין טעם ושבאופן אישי אני ממש לא מתאימה לחיות בו!
זה התחיל יחסית בגיל צעיר, הייתי רואה תכניות טבע, מתבוננת איך הפומה מתכננת באכזריות את צייד האנטילופה התמימה שרק נשנשה קצת עשב עם חברותיה.
אני ממש זוכרת את הרגע הזה שהיא זינקה, את הבהלה המטורפת של הלהקה, את איך הלב שלי מתכווץ בעת שהקריין מסכם במונוטוניות את הצייד המוצלח.
למה???? למה החזק שורד? למה הטבע כזה אכזרי?!?! ומה זה אומר עלינו בני האדם? אנחנו חלק מהטבע לא?
בשנה בראשונה של התואר הראשון שלי, כשעוד חשבתי שאני רוצה להיות כתבת לענייני צבא, לימדנו אותנו על הקשר בין הון לשלטון, שיש 7 משפחות ששולטות במדינה, שלמרות שהתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, לא יתנו לי לפרסם כתבה שלא מתאימה לאג'נדה של אלה שממנים ת'עיתון. תוסיפו לזה שבסוף שנת הלימודים הזאת התחילה מלחמת לבנון השנייה, ולזה תוסיפו שהייתי שם במילואים, אז זה ממש לא מפתיע שבסוף אותה שנה, נפלתי לדיכאון הקליני הראשון שלי והעולם מעולם לא היה נראה לי מזוויע יותר.
כמה שנים בודדות אחר כך, ישבתי מול מטפלת ששאלה אותי: "מה את חושבת שהיא משמעות החיים?"
"להיות מאושר?!" עניתי בתמימות ועם מבט של עגל לפני שחיטה.
"לא, אין משמעות לחיים, כי משמעות החיים היא פשוט לחיות!", ענתה לי בקשיחות שחתכה את החדר.
הרהרתי בזה לא מעט, וזו לא הייתה תשובה שהייתה מקובלת עלי.
אז אני חיפשתי משמעות לחיים האלה, כול הזמן שמעתי את התשובה המעצבנת: "התשובות בתוכך", אבל לא הרגשתי שבתוכי קיים משהו בכלל.
אני מעבירה קדימה ומסכמת בזה שהיום אני מרגישה שיש לי תשובות, אני אומנם אפילו לא קרובה ללהבין אותם לעומק הדברים, אבל אני כן מבינה מספיק בשביל להבין שהעולם נמצא רחוק מהמקום שהוא אמור להיות בו, שיש סיבה שהדברים נראים ככה, שיש מה לעשות עם זה, ושזה ייקח זמן... אולי אפילו יהיה בתהליך לאורך כול חיי.
אז אם אתם מזדהים עם התחושות ששיתפתי פה, אני רוצה לשתף אתכם בקו המחשבה שהתפתח אצלי ואף הפך לאמונה טובה, מפתחת, ואפילו מרפאה. חשוב לי לציין, אני לא מנסה לכפות או להוכיח לאף אחד שזו ה-אמת, שזו משמעות החיים האבסולוטית, אני פשוט משתפת בתפיסה החדשה שנתנה לי כוח ואף קצת רצון לחיות את החיים האלה למרות שהעולם הוא מקום מזוויע.
נתחיל מזה שחינכו אותנו להאמין שהעולם הוא מה שאנחנו רואים, שהמציאות היא קשה, שצריך לעבוד קשה בשביל כסף, שאסור להיות אגואיסטים, שאסור להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, שיש מסלול מסיום לעבור בחיים כדי להיות מאושר, שתהיה טוב יהיה טוב ועוד אלפיי התניות ותכנותיים שהמוח שלנו לקח על עצמו במהלך החיים.
זו לא אשמתם של ההורים שלנו, וגם לא של ההורים שלהם, זו פשוט האבולוציה שעברנו כבני אדם.
נמשיך עם זה שלחיים פה, בכדור הארץ, יש כללים מסוימים, ולא לימדנו אותנו אותם! אך אם נפעל לפי הכללים האלו החיים יראו וירגישו אחרת. למעשה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות, זה להתאים את עצמי לכללים האלה, כי "כשאתה משנה את עצמך אתה משנה את העולם" זאת לא סתם קלישאה, זה אשכרה ככה!
היום אני מאמינה שכולנו אנרגיה, אנחנו אומנם לא רואים אותה, אבל היא חלק בלתי נפרד מהגוף שלנו, אין חיים בלי זה.
לא רק לנו יש אנרגיה, לכול חפץ, חיה, צומח ואפילו במחשבה, ברגש, יש אנרגיה.
זה לא אני אומרת זו הפיזיקה, שגם הביאה את חוק שימור האנרגיה שבעצם אומר שאנרגיה לא נעלמת אף פעם, היא או משנה צורה או עוברת מגוף לגוף.
אני מודה, אני לא טובה בפיזיקה, מהר מאוד נהיה לי כאב ראש ואני מאבדת את זה!
אז אני אוהבת להתייחס לאנרגיה הזאת שיש בנו כאל נשמה, זה ציורי לי יותר ולכן קל לי יותר להבין את זה.
אמרנו שהאנרגיה לא נעלמת אף פעם, אז הרי שזה כנראה מסביר את העניין של גלגול נשמות...
אז כן, אני מאמינה גם בזה, אתם ממש לא חייבים להאמין דווקא לסיפור הזה אתם לגמרי יכולים להישאר עם הפיזיקה והכללים עדיין שונים מכול מה שחינכו אותנו.
אז כלל ראשון: הכול הוא אנרגיה!
לכול אנרגיה יש תדר מסוים שמתבטא באורך הגל והמהירות שהוא רוטט בה.
קצת כמו בגיטרה, כשהמיתר רוטט נוצר צליל מסוים.
בשביל שהמוח שלי יקבל את זה אני מסבירה לעצמי שזה כאלו אנחנו משדר מקלט, כול דבר שאנחנו עושים פולט תדר מסוים לעולם ולכול דבר שאנחנו חולפים לידו יש תדר מסוים ואנחנו בוחרים אם להגיב לו או לא.
הבחירות שלנו מושפעות מזה באופן לא מודע, כשבוחרים באיזה שולחן לשבת בבית הקפה, איפה לנפוש, איפה לעבוד, בן/ת זוג, אנחנו חושבים שהבחירות נעשות מהשכל היישר שלנו אבל יש שם עוד כול כך הרבה גורמים משפיעים שאנחנו מתעלמים מהם לחלוטין.
לדבר הזה שרוטט כול הזמן ומחליט מה ירטוט מתי, אני אוהבת להתייחס כ-יקום. היקום הזה הוא עצום! רשת של אנרגיות מחוברת זו לזו, שמשפיעות אחת על השנייה מבלי אפילו להיות מודעים.
למרות שקשה לי לראות זאת במציאות אני מבינה שזאת הכוונה מאחורי משפטים מפוצצים כמו "כולנו אחד", כולנו מחוברים", "אחדות" וכד'. כולנו מחוברים אנרגטית.
אנחנו אבק כוכבים, הניצוץ האלוהי, נשמה, אנרגיה נצחית, תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל האנרגיה הזאת שבתוכנו, בצורה הזאת של הגוף הפיזי, יוצרת את האדם שהוא אנחנו, ובואו לרגע לא נשכח שהמצב הזה, זה מצב זמני. מתישהו אנחנו נמות, הגוף לא יהיה, המוח החושב לא יהיה ונחזור להיות רק אנרגיה.
אבל בינתיים כול עוד אנחנו כאן, אנחנו רוצים להיות האנרגיה הכי נקיה, שרוטטת בקצב הכי מהיר, ככה נוכל להשפיע ולהרים גם אחרים ובכך לשנות את העולם!!!.
למדו אותנו לחשוב טוב ורע, אבל זה לא עניין של טוב ורע, זה עניין של רטט גבוה או נמוך. רטט נמוך נמצא ברגשות נמוכים כמו כעס, עצב, אשמה, בושה וכד' ורטט גבוה נמצא ברגשות גבוהים כמו: שמחה, אהבה, אושר, אופטימיות וכד'. ככה גם במחשבות שלנו, החיוביות רוטט גבוה והשליליות רוטט נמוך.
יש משל מצרי עתיק שלמדתי מהמורה שלי לאיזון חיים והוא ממסכם את הנושא הזה לטעמי:
המצרים האמנו שבסוף ימי חייך לוקחים משקל, בצד אחד מניחים את הלב שלך ובצד השני נוצה של יען.
אם הלב קל מהנוצה, עשית את שלך ואתה זוכה בחיים שלאחר המוות ועולה לגן העדן. אך אם הלב שלך כבד מנוצה אתה צריך לחזור לכדור הארץ לעוד גלגול עד שתלמד והלב שלך יהיה קל מנוצה של יען.
אז מה המטרה שלנו? מה המשמעות של החיים האלה?
ללמוד לשחרר את כול מה שמכביד לך על הלב, ללמוד לחיות בשלום עם כול מה שקורה סבביך ותמיד לשאוף להיות ברטט גבוה.
ובדרך היות ציורית, לעבור שיעורי חיים שאתה והיקום תכננתם לעצמך לפני שהגעת לגלגול הזה.
לי זה מחזק אמונה חשובה, שאני בחרתי בכול מה שקורה לי, כול הקושי שאני חווה, כול הכאב שאני מרגישה, כול הדברים הרעים שאני רואה, שקורים סבבי במציאות, אני בחרתי שזה יקרה! כדי שאוכל ללמוד מזה, כדי שאוכל להסיר את הכובד מהלב שלי.
גם אם אני לא אוהבת את מה שהאנרגיה שבי בחרה לי, אני סומכת עליה ועל היקום שיש סיבה טובה שזה קורה, שיש לי מה ללמוד מזה ולהתפתח מזה.
אז חשוב לזכור תמיד שמשהו בך בחר לחוות את מה שקורה לך (כדי שתלמד מזה), זה נקרא הרבה פעמים לקיחת אחראיות על חייך, וזהו הכלל השני. מכאן מגיע גם הכלל השלישי: לסמוך על היקום. מה שקורה תמיד קורה לטובתך הגבוה (למרות שלא תמיד זה מרגיש ככה).
אני חושבת שאעצור כאן הפעם למרות שיש עוד כללים, זה נראה לי מספיק לפעם אחת.
אני יודעת שקל להגיד שמדובר בשטויות, אבל הייתי שמחה שתצאו מפה עם השאלה: "מה אם זה אפשרי?" מה אם יש משהו יותר גדול ממני שנמצא בתוכי (אנרגיה) והדבר הזה מחובר לכול מה שמתרחש סביבו, בעולמו ומעבר לזה?
מה אם יש סיבה לכול דבר אבל לא תמיד אנחנו ערים לה?
מה אם משהו בי בחר בזה? בחר לחוות את החיים האלה ככה עם המשפחה הזאת, החברים האלה והקשיים הללו שאני חווה?
מה אם אני אף פעם לא לבד ותמיד, תמיד יש סבבי אנרגיות שרוצות בטובתי, שרוצות להכווין אותי למקום יותר טוב, לרטט יותר גבוה?
האם הלב שלי מרגיש קל כנוצה?
ומה אני יכול לעשות כדי להוריד משקל מהלב?
אשמח לשמוע מה קו החשיבה הזה מעורר אצלכם🤍
Comentarios